החלטה בתיק ת"א 1021/99

1.         ביום 16.8.98 נפגע התובע בתאונה בנוהגו ברכב. החלטה זו עוסקת בשאלת אחריות נתבעות 1 ו-2 לפיצוי התובע, מהיבט הכיסוי הביטוחי. תביעתו שלפני הוגשה בעילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ח-1979 (כלפי הנתבעות 1 ו-2, מבטחות השימוש ברכב, להלן - הנתבעות) , וכן בעילות חלופיות לפי פקודת הנזיקין (בכלל זה כלפי בנק מרכנתיל דיסקונט, נתבע שנמחק, שלפעולותיו בנושא קבלת תשלום דמי הביטוח יש חשיבות בשאלות העולות כאן לדיון).

2.         בעילה על פי חוק הפיצויים נתגלעה מחלוקת בשאלת האחריות. שתי שאלות עמדו במרכז המחלוקת. הראשונה היא השאלה האם היה לתובע רשיון נהיגה תקף. שאלה זו הוכרעה בבית המשפט העליון שקיבל את טענת התובע, לפיה ברשותו היה רשיון נהיגה תקף (דנ"א 6971/03). השאלה השניה היא האם שולמו דמי הביטוח עבור ביטוח החובה, שאמור לכסות את השימוש ברכב בו נהג התובע בעת התאונה. שאלה זו, כאמור, תיבחן בהחלטה זו.

3.         התובע טוען כי ביום 3.5.98 עמד בנדרש לצורך תשלום דמי הביטוח עבור ביטוח החובה, ותעודת הביטוח הוחתמה ביום זה ע"י הבנק. מחלוקת זו עירבה את הבנק, שאצלו לטענת התובע בוצע התשלום, הוא בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: הבנק), שהיה, כאמור, אחד הנתבעים, עד שנמחק ביום 15.7.04 ע"פ בקשת התובע.

מסיכומי התובע עולה כי אין הוא חולק על כך שחברת הביטוח, נתבעת 1, לא קיבלה את הפרמיה בסכום הנקוב על פוליסת ביטוח החובה (ת/1), שהוצאה לתובע ע"י סוכן הביטוח מר שלמה תם, קודם לאותו תשלום, ולקראת ביצועו. תנאי לכניסתה לתוקף של פוליסה זו היה תשלום הפרמיה. ברם, לשיטת התובע, אי-העברת הכספים לחברת הביטוח היא טעות שמקורה בהתנהלות רשלנית של פקיד הבנק סבטו, אשר על פי הראיות טיפל בתובע במועד שבו אליבא דתובע שילם בעבור הביטוח, וב"כ התובע טוען בסיכומיו (סעיף 77):

"הוכח שהטעות של אי העברת הכספים לידי חברת הביטוח אינה אלא טעות של סבטו, שנבעה עקב התנהלותו הרשלנית בניגוד להנחיות הבנק".

לטענת ב"כ התובע, לענין אחריות נתבעות 1 ו-2, די בכך שחותמת הבנק מצויה על גבי ת/1, ואין חשיבות לשאלה אם קיבלו בפועל את התשלום. המשמעות המשפטית של עובדת הטבעת החותמת תיבחן להלן.

4.         אין מחלוקת כי חותמת הבנק מתנוססת על תעודת הביטוח ת/1. בתעודת הביטוח נכתב: "מועד תחילת הביטוח הוא המועד בו הוחתמה תעודת זו בחותמת הבנק, אך לא לפני 1.5.98". ברם, חותמת הבנק, כפי שהוטבעה, הפוכה מכיוון ההחתמה הרגיל. גרסת הבנק - כפי שאומצה ע"י הנתבעות - היא שלא שולם ע"י התובע הסכום המצוין בתעודה (סך 2,956 ש"ח), והתובע ניצל את היעדרותו של פקיד הבנק סבטו מהמקום, נטל את החותמת והחתים את התעודה. גרסה זו אינה מבוססת על דברי עד ראיה, אלא על השערה. אין מחלוקת שאיש לא ראה את התובע מבצע החתמה כזו בעת שסבטו לא נמצא במקומו. על פי עדות סבטו, הוא עזב את מקומו בצהרי היום, תוך שהתובע ישב מולו, ועלה במדרגות לשירותים שבקומה שמעל, גם כדי לאכול אורז שהתובע - שעבד אותה עת במסעדה - הביא עמו (והציע לו). הנתבעות טוענות שהאורז הובא ע"י התובע כדי להסיח את דעתו של פקיד הבנק מעבודתו הראויה, במגמה לאפשר את השימוש בחותמת. יצוין כי, התובע אינו מכחיש את דבר הבאת האורז, ואולם, הובהר בראיות כי התובע היה נוהג להביא עמו לסניף הבנק דברי אוכל, בעיקר דברי מאפה, ולכבד את הפקידים (פרו' מיום 15.3.05 עמ' 42), ולכן אין, לשיטתי, לראות בעובדה האמורה עובדה יוצאת דופן ומחשידה כשלעצמה.

            הנתבעות תומכות טענתן בדבר ניצול אי-תשומת הלב של פקיד הבנק בעובדה נוספת העולה מהראיות, והיא העובדה שפעולות התובע ביום התשלום הנטען, כפי שהן מדווחות במסמכי הבנק, נפרשו על פני זמן ממושך. הפעולות שהתובע ביצע באותו יום, לפי טענתו, הן: משיכת כסף, הפקדת שיקים בסך 816 ש"ח, הפקדת מזומן ותשלום שני חשבונות - חשבון של רשיון הרכב וחשבון ביטוח החובה. הפקדת המחאות בסכום כולל של 890 ש"ח בוצעה על פי נב/2 בשעה 11:54. משיכת מזומן בסכום של 816 ש"ח בוצעה על פי נב/3 בשעה 12:49. על פי נב/5, בשעה 12:47 בוצע תשלום לגביה (של רשיון הרכב), ועל פי נב/4 בשעה 12:51 הופקד ע"י התובע סכום של 5,000 ש"ח במזומן. מדובר, אפוא, במשך זמן של שעה, אף כי ניתן לסיים את כלל הפעולות בזמן קצר הרבה יותר. בעדותו בבית המשפט, בישיבת יום 5.3.00, לא שלל התובע אף את האפשרות שהיה באותו יום פעמיים בבנק (פרו', שם, עמ' 52).

על פי עדות התובע, הוא מיהר לטסט, ומיד לאחר סיום פעולותיו בבנק, הלך " ישר לטסט ליין", ונראה, על כן, שלא היה לו, על פי תוכניותיו, ענין למשוך את שהותו בבנק.

5.         קודם שאבחן את הראיות לגבי פעולות התובע בבנק ביום האמור לצורך קביעת ממצאים בשאלה שהועמדה, אתייחס לשאלת נטל הראיה בשאלת קיום הביטוח בה עסקינן, הכוללת את שאלת התשלום. בעסקו בשאלה זו, עמד ב"כ התובע על החשיבות המיוחסת לחותמת הבנק על גבי תעודת הביטוח, על פי תקנות ביטוח רכב מנועי (תעודת ביטוח) תש"ל-1970, שיצאו מכח פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. נוסח תעודת הביטוח על פי תקנות אלו כולל את מקום חותמת הבנק ואת המילים "מועד תחילת הביטוח: המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק, אך לא לפני...". נוסח זה, נמצא גם בתעודת הביטוח ת/1, והוא קושר עד כדי זהות את התשלום לבנק והתשלום למבטח. ביסודה של זהות זו מונח רעיון תקינות מעבר התשלום מהבנק למבטח. לשון אחר, המבטח סומך על כך שהתשלום שהופקד עבורו בבנק יועבר לו. דהיינו: הבנק פועל כשלוח המבטח לענין קבלת התשלום. על מצב זה מבסס ב"כ התובע טענתו בדבר חזקת ביטוח מכח הדין, במצב של הימצאות החותמת.

במקרה דנן, גרסת הבנק, המאומצת ע"י נתבעת 1, היא, כאמור, שהתובע ניצל את היעדרות הפקיד סבטו ממקומו והחתים בחטף את התעודה. במצב דברים כזה, גם על פי גרסת הבנק, תיפקודו של הבנק היה לקוי, כאשר ברי שהיה על הפקיד, בעת עזיבת מקומו, לשמור על החותמות באופן שהשימוש בהן לא יהיה נגיש לבעלי ענין, אשר יוכלו להחתים את תעודת הביטוח מבלי שתשלום הפרמיה יועבר למבטחם.

            כבר נאמר שאין מחלוקת כי הנתבעות לא קיבלו את הפרמיה הנקובה על גבי ת/1. מכל מקום, עובדה זו הוכחה בעדות מר אורי כהן, מנהל החשבונות של משיבה 1. לשיטת ב"כ התובע, כאמור לעיל, עובדת אי-קבלת דמי הביטוח ע"י הנתבעות מהבנק אינה מעלה ואינה מורידה  לענין תוקף הביטוח לאור חזקת ביטוח הקבועה בדין והנובעת מההוראות שצוינו. לדידו, הבנק משמש לענין זה שלוחה של המבטחת, ודי בחותמת הבנק על גבי ת/1 כדי לקיים את חזקת הביטוח.

            מקובל עלי כי, אף אם התשלום לא הועבר מהבנק למבטחות, הנטל להוכיח את העדר תוקף הביטוח, חרף החותמת, מוטל, בנסיבות שתוארו, על הנתבעות. זאת מאחר שאין מחלוקת כי חותמת הבנק מתנוססת על גבי תעודת הביטוח ת/1, וזו מלמדת על פי מיקומה על קיומו של ביטוח תקף לתובע במועד הרלוונטי. מסקנה זו נובעת, כפי שטוען ב"כ התובע, מהמשמעות המיוחדת שמייחס החוק, להטבעת החותמת, כמלמדת על התשלום. מקובל עלי גם כי אילו הוכח שהתובע הוא זה שהחתים את הטופס, לא היה תוקף לתעודת הביטוח, כי בכך היה מובהר שלא מצויה למעשה חותמת של הבנק על גבי הטופס: חותמת מזויפת אין כוחה יפה למטרה כלשהי. ברם, הנטל להוכיח כי אומנם מדובר בהטבעה שנעשתה על ידי התובע מוטל על הנתבעות. אומר כבר כאן כי, אני סבורה כי נטל זה לא הורם לפני. לא הוצגה כל ראיה ישירה לפיה התובע נראה כשהוא מחתים בעצמו את הטופס, וב"כ הנתבעות מבקש שמסקנה כזו תוסק מראיות נסיבתיות, שאין די בהן להביא למסקנה כזו בנסיבות המקרה, כפי שיפורט להלן.

6.         על פי גרסת הבנק המאומצת ע"י הנתבעות, התובע לא מסר לבנק את הסכום הנקוב ב-ת/1 לצורך העברה לחשבון חברת הביטוח, נתבעת 1.

            ב"כ הנתבעות מפנה לעדות מר יצחק עזרן, ששימש סגן מנהל סניף הבנק שבו מדובר, ממנה עולה כי לא התקבל ביום 3.5.98 תשלום בסכום של 2956 ש"ח במזומן מהתובע לצורך זה. יצחק עזרן הציג את המסמכים הרלוונטיים (נ/9 ו- נ/10), והבהיר כי כל שלוש הקופות שפעלו באותו מועד נסגרו באופן מאוזן או עם יתרה זניחה של מספר שקלים בודדים, והוסיף כי גם החשבון אליו מתנקזות הגביות לגורמים חיצוניים שונים, ובכללם חברות ביטוח, חשבון המעבר (נ/10), התאזן באופן מוחלט באותו יום, עם יתרת אפס, משמע כל מה שהתקבל עבור אותם גורמים, הועבר. גם הכספרים באותה עת - פקידי הבנק אייל חיון, שרל בן לולו ורמי סבטו - העידו כי לא נותרה להם בסוף היום יתרת זכות בקופה בסכום משמעותי (מעבר לשקלים בודדים). ב"כ הנתבעות מדגיש כי לא זו בלבד שלא נמצא סכום הפרמיה אצל הכספר, אלא שלא נמצא גם שובר הגביה שהיה צריך במקרה זה להישאר אצלו.

            עוד הצביע ב"כ הנתבעות על כך שמעדות עובדי הבנק עלה כי בנוגע לתשלומי גביה (ז"א תשלומים שהבנק גובה כדי להעביר לגורם אחר), בהם יש להטביע חותמת בנק, סדר הפעולות שהוכח הוא כדלקמן: הכספר נוטל את הכסף מהלקוח וסופר אותו, ולאחר שהכספר משוכנע כי בידיו הסכום המתאים, הוא מכניס את הכסף לקופה, משדר את הפעולה למחשב הבנק, ורק בשלב הסופי מטביע את חותמת הבנק וחותם עליה בכתב ידו (עדות יצחק עזרן, פרו' מיום 17.2.05, עמ' 48-49, עדות שרל בן לולו, פרו' מיום 15.3.05, עמ' 18, עדות סבטו, פרו' מיום 15.3.05, עמ' 34).

            עוד טוען ב"כ הנתבעות כי פער הזמנים הגדול שבין המועד שבו התובע נכנס לבנק והפקיד את ההמחאות (11:54) לבין המועד בו ביצע התובע את הפעולה הבנקאית האחרונה באותו יום, פעולת הפקדת מזומן בסך 5,000 ש"ח (שעה 12:51), מעורר תמיהה שעניינה מה עשה התובע מול הפקיד סבטו במשך זמן כה ארוך. מהשתהות זו, לשיטתו, מבקש ב"כ הנתבעות ללמוד שהתובע "משך זמן" כדי למצא את הרגע המתאים להחתמה. ב"כ הנתבעות מוסיף כי גם סדר הפעולות באותה קופה תמוה. לדבריו, התובע לא ידע להסביר מדוע משך סכום של 816 ש"ח כדי לשלם את רשיון הרכב (ת/5), זאת בעת שהיה בידיו כסף מזומן בסכום של לפחות 5,000 ש"ח. ב"כ הנתבעות מצרף לכך את העובדה שהחותמת הפוכה, דבר המעלה לדבריו באופן משמעותי את הסבירות לשימוש ע"י אדם שאינו מכיר את החותמת ו/או לכך שפעולת ההחתמה נעשתה בחטף מן העבר השני של שולחן הכספר בידי אדם שלא היה מורשה לכך.

            ב"כ הנתבעות מוסיף וטוען כי המסכת הראייתית שנפרשה בדיון מגלה כי התובע אינו ישר ועל כן אין לסמוך על אמינותו. בהקשר זה הפנה לכך שהתובע אישר כי לא רשם את הרכב נשוא התאונה בתיק שלפני על שמו כדי לא לפגוע בקצבת הבטחת הכנסה שהוא מקבל ממשרד הדתות (פרו' מיום 5.3.00, עמ' 33), ולכך שהתובע גם אישר כי לא דיווח לרשויות (שלטונות מס הכנסה, משרד הדתות) על הכנסותיו השוטפות מכל מקומות העבודה בהם עבד (שם, עמ' 34), וגם לא דיווח על כך שהיתה לו יחידת נופש, בהסבירו: "לדעתי, יחידת נופש זה לא נכסים". ב"כ הנתבעות סבור שעובדות אלו מלמדות על גישת התובע כלפי קבלת כספים, שאינם מגיעים לו בדין. בהקשר לאמינות התובע, ב"כ הנתבעות גם נשען על עדות הפקיד סבטו לענין בקשה הנגועה במרמה שהפנה אליו התובע לפני הארוע - בקשה בדבר שינוי תאריך הביטוח של קטנוע לתאריך לא אמיתי:

"יש לו קטנוע. הוא היה צריך לשלם על הביטוח. התאריך של הביטוח עבר. הוא ביקש ממני לשנות את התאריך שהוא כאילו שילם בזמן ואני התנגדתי לכך" (פרו' יום 15.3.05, עמ' 43).